תנ"ך על הפרק - משלי כא - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

משלי כא

738 / 929
היום

הפרק

פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְהוָ֑ה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ׃כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח׃רוּם־עֵ֭ינַיִם וּרְחַב־לֵ֑ב נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת׃מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר וְכָל־אָ֝֗ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃פֹּ֣עַל א֭וֹצָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵ֝אֲנ֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּעֳלֽוֹ׃ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע לֹא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ׃בַּעְנָשׁ־לֵ֭ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת׃מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע׃אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה׃מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃אִ֣ישׁ מַ֭חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה אֹהֵ֥ב יַֽיִן־וָ֝שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר׃כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד׃ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁתמדוניםמִדְיָנִ֣יםוָכָֽעַס׃אוֹצָ֤ר ׀ נֶחְמָ֣ד וָ֭שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ׃רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה׃שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃כָּל־הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ׃זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀יכיןיָבִ֬יןדרכיודַּרְכּֽוֹ׃אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה׃ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
פלגי - חסר כ"ף. על כל אשר יחפוץ - השם יטה לב המלך.כל, עשה - [ב-ג] שנים דבקים. פירוש: כל דרך איש ישר בעיניו רואה השם והוא תוכן לבות לעשות רצונו, על כן ידענו ועיניו רמז לשכלו ומעשה צדק והמשפט, הוא נבחר לשם מזבח.רום - על משקל סוג, כלומר רום שירים עיניו בגאוה הפך ושח עינים. ורחב לב - שירחיבהו לסבול הצרות וירא מהשם. נר - חסר יו"ד וטעמו שיניר ויחרוש הרשע, לעשות חטאת ענין שלשתם.מחשבות - אדם חרוץ. אך למותר - שיש לו יתרון בהתעסקו בסחורה ואך למעט מעשה הרשעים הנזכרים. וכל אץ - כענין אץ ברגלים שירוץ לרעה, בעבור שיבואהו מחסור הוא אץ וממהר ואך למעט מותר החרוץ.פועל, שוד, הפכפך - [ו-ח] ג' דבקים. וכן הוא פועל שיפעלהו הון אוצרות בעבור לשון שקר, שהעיד שקר.הבל נדף - ילך פועל ההמון או הפועל יקרא הבל, כי מהבל ושקר יקבצוהו על כן יהי נדף והם מבקשי מות המעידים שקר, וכן שוד שישודדו אחרים וישימו השוד באוצרותם יגורם מן מגוררות במגרה כלומר ישברם. הפכפך - שם תאר לדרך והוא הפך הישר, כלומר הפכפך הוא דרך איש ודרך זר.טוב לשבת על פנת גג - כי בנפול הבית תשאר הפנה, כי הוא חוזק הבנין וטוב שבת עליה לבד, לסבול הרוח מסבול אשת מדינים. חבר - שם דבר, כי שם התאר מלרע כלומר ובית חברה, כלומר שיהיה לו בית להתחבר עמה.נפש רשע אותה - לעשות רע ולא ימצא חן בעיניו רעהו.בענש - שיענשהו ב"ד והוא פועל יוצא, כמו: וענשו אותו או בענוש בתתו עונש, אז ילמד חכמה הפתי. ובהשכיל - פועל יוצא לאחר. יקח דעת - בלבו.משכיל - מלמד שכל לבית רשע, כמו: איש וביתו והבית רמז לבנים. פרוש אחר: משכיל עומד וטעם לומד שכל בעבור בית רשע שעושין הרשע ומסלף דרך קללה שהשם יסלפם ויאבדם, וזה הנכון.אוטם - סוגר מזעקת דל שיזעק אליו מפני עשקו. גם הוא יקרא - לשם, או לבני אדם בעת צרתו.יכפה - פירוש ישפיל, כמו יכפף כמו שוגג ומשגה המחוקק מחוקה והוא פועל יוצא, והוא עומד במקום שנים, כלומר שחד המובא בחיק כלומר בסתר - יכפה חמה עזה ובזה הפירוש הזכיר, שאם לא תועילהו צעקתו יתן מתן ושחד, כי הם ישפילו האף והחמה, כי מדתם לעלות בפני האדם והשוחד יכפם וישכילם.שמחה - שתבואהו שמחת ישועה, בעשותו משפט. ומחתה - תבא לפועלי און.תועה - כי החכמה היא דרך ישרה והעוזב אותה הוא תועה במעשה הרע. מדרך השכל - והוא שם התאר, או שם פועל. רפאים - מתים. ינוח - שלא יתעה עוד או שם תהיה מנוחתו, ולא יהיה לו חלק עם הצדיקים, והוא הנכון.איש אוהב שמחה - שמחת מאכל ומשתה הוא איש מחסור. והטעם: יחסר כל וזהו אוהב יין ושמן לאכלו לא יעשיר, כלומר לא יקבץ עושר.כפר - כלומר שינצל הצדיק מן הצרות היורדות ויפול הרשע תחתיו.טוב שבת בארץ מדבר - לסבול החורב והקרח מאשת מדינים, כלומר מאשה שתכעיס בעלה.אוצר - שם כלל על מה שיאצור האדם מן המאכלים הטובים והזכיר השמן לבדו, כי הוא משובח מכלם אשר בו יכבדו אלהים ואנשים, בעבור דשנו הטוב שמוהו ראש לעצים, והעד שהחכם יאצרהו ולא יאכלהו. וכסיל - כנגד חכם כי מיד שיקנהו יבלעהו ואם כסיל סמוך לאדם, הוא שם העין וכמוהו זובח אדם, או האדם הוא הכסיל ושניהם נכונים.רודף - שימהר לעשותו צדקה כאילו רודף אותה ימצא חיים, שיאריכון ימיו ימצא צרכו מאל ישעו.וכבוד – שיכבדוהו בני אדם, או יתן לו כבוד השם, כלומר ממון מן כבד מאוד.עיר גבורים עלה חכם - להורות כי טובה חכמה מגבורה. עוז - רמז לחומות, כענין: עד רדת חומותיך. מבטחה - שהיו בוטחים בה הגבורים.שומר פיו ולשונו - שניהם שותפים בדבור והענין שישמרם מדבר גנות, אז ישמור נפשו מכל דבר רע. פרוש אחר: שומר פיו – מאוכל ולשונו – מדבר הרע.יהיר - כמו: גבר יהיר, כלומר זד מתגאה. לץ שמו - ואמרו רז"ל: כיון שנתיהר עליהם בעברה שיתעבר לעשות זדון והעברה רמז לחמה שעברה וגברה על מדת הרצון, כענין עברו ראשי בהתגבר העונות.תאות, כל - [כה-כו] ב' דבקים. תמיתנו כאשר לא ישיג מה שיתאוה. כי מאנו - כאילו הוא חפץ לעשות וידיו אומרים לא תעשה.וצדיק יתן - לעצל. ולא יחשוך - מתנותיו.זבח - עולות ושאר הקרבנות והעד וזבחת עליו את עולותיך וגומר, כלומר זבחים שיקריבו תמיד הרשעים, יתעב השם וגם כי בעבור שיעשו הזמה יביאום יותר יתעבם.עד - כאילו הוא עד שקר. ואיש שומע - שאבד העד כל ימי נצחו ידבר לאחרים, כי בעבור שקרו אבד זכרו.העז - נתן העזוז בפניו ולא יתבייש ואדם ישר יוכל להבין דרכו הראוי ולא להיות עז פנים.אין, סוס - [ל-לא] שנים דבקים. כלומר אין איש שתועילהו חכמתו ותבונתו ועצתו כנגד ה', כלומר ינצל מידו באחת מהם אף על פי שיכינו סוס לנוס, בעבור יום מלחמה אין יכולת להימלט ולהושיע נפשם, כי לשם התשועה והוא יתננה למי שירצה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך